את מידת הנזק הפסיכולוגי הנגרם לילדים במהלך הגירושין של הוריהם, ניתן לאמוד לעיתים באופן המיידי, או בטווח הארוך. ובכל מקרה לצערנו הרבה פעמים הופכים הילדים להיות חלק מזירת ההתגוששות בין ההורים, שלפעמים משתמשים גם בהם כדי להאשים זה את זו, להטיח זה מול זו ומערבים את הילדים באופן שעלול לגרום להם לנזק בלתי הפיך בעליל.
אין ספק כי הורים לא מתכוונים להרע לילדיהם בזדון וכי הליך הגירושין עצמו, סוחף אותם להתנהגויות נעדרות שליטה, אך יחד עם זאת גם אם מדובר בהליכי גירושין סוערים, פוגעים, מכוערים ובלתי הוגנים, עדיין חייבים ההורים להוציא ממעגל “האימה” הזה את הילדים, שלא מהווים שום צד ביניהם, ובוודאי שלא להפוך אותם לעדים, שליחים, מעבירי מסרים, מוסתים, שופטים וכו’.
הפגיעה והנזק הפסיכולוגי הנגרמים לילדים בהליך גירושין בו מערבים אותם בתהליך מכוער ובוטה, הוא נזק עצום ולעיתים עלול ללוות אותם לכל ימי חייהם ואף לפגוע בבחירות הזוגיות שלהם, אם בכלל.
למה הם עושים את זה ?
הרבה פעמים בני זוג מערבים את הילדים ביחסים המתוחים והמסובכים ביניהם משום שהם לא מסוגלים לדבר ביניהם בכלל, ואז הם מוצאים לעצמם “מתווכים, ומי יהיו אלה אם לא הילדים שממילא נמצאים בבית, ועדים לכל הכעס, המשקעים, האשמות וחילופי הדברים הבלתי נעימים. יש כאלה שלא מסתפקים בעירוב הילדים, אלא גם מסיתים אותם נגד הצד האחר, או מבקשים מהם לקחת צד בסכסוך, ואז הנזק והפגיעה הם קשים לעין ערוך ואסורים בתכלית האיסור.
- הסתה נגד הצד השני – במסגרת מריבה למשל עלול אחד מההורים לומר משהו נגד הצד השני ליד הילדים, ועלול להשפיע עליהם לחשוב כמוהו. הרבה פעמים ההסתה נעשית בהיחבא, לא ליד הצד השני, שמרגיש שהילדים הוסתו נגדו אבל לא היה עד להסתה.
- בהליכי גירושין הרבה פעמים צצים ועולים כעסים ומשקעים שהם לחלוטין אינם מעניינים של הילדים ולמרות זאת כדי לנגח צד כלשהו, נוקט הצד השני בהעברת מידע לילדים על הצד האחר, תוך הכפשתו וכו’, מבקש מהילדים לנקוט עמדה או להזדהות איתו ובכך מעצם גורם להם נזק משום שילדים צריכים להיות מחוץ לסכסוך וגם צריכים לאהוב ולהעריך את הוריהם שווה בשווה ולא להיות מעורבים בכעסים ובמשקעי עבר שלהם, זה לחלוטין אינו עניינם.
- פסיכולוגים של ילדים יגידו לכם שאסור בתכלית האיסור לשתף את הילדים בהליכי הגירושין ובתחושות של ההורים במסגרת התהליך הכואב הזה. אין צורך להעמיס על הילדים גם את הרגשות השליליים שלכם כמו פחד, תסכול, חוסר אונים וכו’ זה עלול להשפיע על הילדים ולהפוך גם אותם לחסרי אונים, מפוחדים וכו’.
- ילדים נשארים ילדים והמבנה הנפשי שלהם בעיקר בגילאים הצעירים לא מספיק בשל ובוגר על מנת שיהיו חסינים ויוכלו להגן על עצמם מפני תחושות שליליות ולכן הם לא צריכים “להתגרש” מההורים וגם להיות כמה שפחות עדים ליחסים המכוערים שלהם, אם הם כאלה ובוודאי לשמור על הילדות שלהם, לתת להם להרגיש מוגנים ולא לערב אותם בכל התהליך.
בכל מקרה של יחסים עכורים בין בני זוג, מומלץ לפנות לעורכי דין לענייני משפחה שהרבה פעמים משמשים כיועצים, מתווכים ועושים סדר בכאוס וברגשות השליליים, ואף מונעים מההורים להסית או לערב את ילדיהם בהליך כולו.
